פסק-דין בתיק ת"א 9371-10-09

1. מבוא

התובע נפל, ביום 23.1.2009, מתא המטען שברכבו מסוג טנדר, וזאת בעת שעסק בפריקת גזם מן הרכב.

התובע טוען כי האירוע מהווה תאונת דרכים כהגדרת מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן " חוק הפיצויים"), ועל כן הגיש תביעה זו נגד מבטחת הרכב בפוליסת ביטוח חובה - היא הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי האירוע בו נפצע התובע איננו מהווה תאונת דרכים כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים ומשכך, מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה.

2. המסגרת המשפטית

בטרם אדרש לניתוח העובדות הרלוונטיות להכרעה בתביעה דנן, אקדים בסקירת הדין שלאורו יש לנתח את העובדות:

סעיף 1 לחוק הפיצויים קובע, כי " תאונת דרכים" הינה:

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; ..."

" שימוש ברכב מנועי" מוגדר באותו סעיף כך:

"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" (ההדגשות שלי, א.א.).

מטבע הדברים, עשויים להתרחש מקרים בהם אירוע תאונתי אחד כולל כניסה או ירידה מרכב (ולפיכך מהווה "שימוש ברכב מנועי"), אך בה בעת נופל במסגרת חריג הפריקה והטעינה (שאיננו מהווה "שימוש ברכב מנועי"). בעניין זה נקבע בפסיקה, כי מקום בו ניתן לשייך אירוע אחד למספר קטגוריות בהגדרת השימוש, כאשר על פי אחת מהן מהווה הפעולה "שימוש" ועל פי האחרת - לאו, תקום לנפגע זכאות על פי חוק הפיצויים. על כן, התקיימותו של השימוש המוכר של כניסה לרכב או ירידה ממנו, די בו כדי להביא את המקרה בגדר חוק הפיצויים, אף אם ניתן לראותו כפעולת לוואי הקשורה בזיקה הדוקה לטעינה או לפריקה (רעא 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב , פ"ד נט(3) 541, להלן " הלכת אוסם").

הלכת אוסם חלה, כאמור, מקום בו מתקיימות, בו זמנית, הן כניסה או ירידה מן הרכב והן טעינת מטען או פריקתו. במקרים בהם אין התנגשות כאמור בין שתי הפעולות, כגון - כאשר הנפגע טרם השלים את פעולת הטעינה או הפריקה ולא ירד מן הרכב ביוזמתו אלא החליק ממנו החוצה, אין לראות בנפגע כמי שירד מן הרכב ועל כן, אין תחולה לחוק הפיצויים. (עא(חי) 1040/05 עוף טנא תעשיות 1991 בע"מ נ' זייד נאיף , פס"ד מיום 18.1.2006, פורסם במאגרים המשפטיים).

ויודגש - החלקה מן הרכב בשעת ניסיון ירידה ממנו, גם אם הדבר נעשה במהלך פריקת המטען, אף היא הוכרה כ"ירידה" מן הרכב, עליה חל חוק הפיצויים (רעא 10262/04 דימיטרי גפן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ , החלטה מיום 3.2.2005, פורסמה במאגרים המשפטיים). העובדה הרלוונטית, אפוא, איננה אם הנפגע החליק מן הרכב, אלא האם הדבר ארע בעת שירד מן הרכב או ניסה לרדת ממנו.

3. הממצאים העובדתיים בענייננו:

ניתוח העובדות במקרה דנן מביא למסקנה כי בענייננו, אירוע התאונה התרחש כאשר התובע מעד והחליק מן הרכב בטרם סיים את פריקת הגזם ממנו, ובטרם פנה או ניסה לרדת מן הרכב.

ראשית יצויין, כי לאירוע התאונה לא היו עדי ראייה. התובע נכח במקום בגפו ומשכך, קביעת הממצאים העובדתיים צריכה להיעשות על סמך אמירותיו של התובע בהזדמנויות שונות ובעדותו בבית המשפט.

הגרסה שמסר התובע ביחס לאופן בו ארעה התאונה, היתה לא אחידה ולא עקבית ולמעשה, התובע מסר מספר גרסאות שונות בהזדמנויות שונות. אלו הן הראיות שהובאו לבית המשפט באשר לאמרותיו של התובע מאז התאונה (כל ההדגשות שלי, א.א.):

ביום 8.3.2009 הגיש התובע למוסד לביטוח לאומי "טופס למתן טיפול רפואי לנפגע עבודה" ( ת/2). במקום המיועד לתיאור התאונה, ציין התובע כך:

" בעת פריקת גזם מהטנדר נפלתי מתא המטען"